ג'אגלינג/להטוטים

ג'אגלינג, או בעברית להטוטים, הוא אמנות המניפולציה על חפצים: זריקה, תפיסה ואיזון של כדורים, אלות, טבעות או חישוקים, כך שבכל רגע נתון לפחות חפץ אחד נשאר באוויר. זו מיומנות נלמדת שאינה דורשת כישרון מולד, היא מתאימה כמעט לכל גיל, והציוד שצריך כדי להתחיל מסתכם בשלושה כדורים.

בישראל יש אלפים שיודעים לעשות ג'אגלינג ברמה בסיסית, מאות שמתרגלים באופן קבוע, וכנס ארצי שהפך לאחד מכנסי הלהטוטנות הגדולים בעולם. הדרך הנוחה ביותר לטעום מזה בפעם הראשונה היא סדנת ג'אגלינג עם מדריך, אבל אפשר בהחלט להתחיל גם לבד מול קיר.

אז מה יש בזה? למה דווקא המיומנות הזאת שורדת אלפי שנים ולא נעלמת?

אז מה זה בעצם ג'אגלינג/להטוטים?

הג'אגלינג יכול להשתייך לתחום האמנות, הבידור או הספורט, והוא יכול גם להישאר תחביב לכל דבר. בפועל, העולם שאליו הוא מחובר יותר מכל הוא עולם הקרקס.

התחום הפופולרי ביותר הוא ג'אגלינג של זריקה ותפיסת חפצים. הלהטוטן מעביר את החפצים בין אברי הגוף כשבכל זמן נתון לפחות חפץ אחד נותר באוויר, וככל שהוא מתקדם הוא מגלה שגובה הזריקה והתזמון שלה הם מה שפותח את הדלת ליצירתיות: הוספת חפצים, זריקה ותפיסה בצורה מעניינת ואפילו קומבינציות משוכללות.

כדי לתקשר את כל זה נוצרה שפת הסייטסוואפ (Siteswap), שפה מתמטית שמאפשרת לתמלל את התרגילים ולהציג אותם על דף, ממש כמו תווים לנגינה.

החפצים השמישים ביותר בקרב הלהטוטנים הם כדורי ג'אגלינג, אלות קרקס (קלאבים), טבעות, דיאבולו, פוי, חישוקים וסטאף. לצידם קיימות כיום נישות צדדיות שעונות להגדרה של ג'אגלינג אך רחוקות מן הקהילה, כמו מניפולציות עם קלפים.

כל אלו הן רק הגדרות. עולם הג'אגלינג מנסה לצאת מהגדרות כל הזמן, לשבור את החוקים ואת השיאים ולהמציא את עצמו מחדש, ומדי שנה נערכת תחרות אינטרנטית פתוחה להצבעות לבחירת 40 הג'אגלרים הטובים של השנה. קבלו טעימה קטנה מעולם עצום, ויש בו גם ג'אגלרים ישראלים.

מתי זה התחיל?

התשובה הקצרה: לפני אלפי שנים. העדויות המצוירות הראשונות מגיעות ממצרים העתיקה, ציורי קיר מהאלף השני לפני הספירה שבהם דמויות עומדות בשורה ועושות ג'אגלינג עם כדורים.

גם בתנ"ך ובמקורות הלהטוטנות מוזכרת ולא פעם אחת. רבן שמעון בן גמליאל, כנראה מרוב התרגשות בשמחת בית השואבה, עשה ג'אגלינג באש: "היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו".

היו תקופות בהיסטוריה שבהן הג'אגלינג נחשב לבידור זול ולא מוערך במיוחד, אבל ברוב הגדול של המקרים הוא התחבר להנאה ולכיף, ואולי בגלל זה המיומנות הזאת לא ננטשה ואף שגשגה. בשנת 1768 נפתח באנגליה הקרקס הראשון לג'אגלינג, ואיתו מקום קבוע ללהטוטנים.

כיום פועלים איגודים כמו ה-IJA, שבאתר שלו אפשר למצוא היסטוריה מדהימה והמון סרטונים נפלאים וגם פסטיבל בארצות הברית, ולצידם מתקיימים כנסים בינלאומיים גדולים כמו ה-EJC. בהרבה מדינות יש גם כנסים ארציים משלהן.

מניסיון אישי זו חוויה נהדרת: כמה ימים שפשוט מלהטטים בהם בדיוק כמו כל האחרים. גם לנו בישראל יש כנס משלנו והוא נהדר ממש, אחד הגדולים בעולם, ואתם יותר ממוזמנים. רק צריך להיות ערניים, כי הכרטיסים תמיד נגמרים מהר.

אז איזה סיבות יש לעשות ג'אגלינג?

  • לעסוק בלהטוטנות זה אימון לכל דבר ועניין, אבל הוא לא מרגיש כמו אימון.
  • זה עושה אותך חכם יותר, קשוב יותר וזריז יותר, ומשפר את הריכוז ואת תשומת הלב.
  • ציוד הג'אגלינג זמין לגמרי, ולרוב אפשר לקחת אותו לכל מקום.
  • אפשר לתרגל כמעט בכל מקום ובכל זמן.
  • זה מתאים לכל הגילאים.
  • זה אחד הדברים הטובים ביותר לשיפור הקואורדינציה.
  • אפשר לעשות ג'אגלינג בזוג או בקבוצה, וזה אפילו יותר כיף.

"אתה לא שואל ג'אגלר איזה כדור נמצא אצלו הכי גבוה בעדיפות,
החוכמה היא לעשות הכל במקביל"

איזון חרב על האף
עמית קופץ ותופס אלת קרקס
ג'אגלר בפעולה

קצת על הקהילה בארץ

לפני היוטיוב והסמארטפונים, לפני שאפשר היה למצוא תרגיל חדש בשתי לחיצות ולרכוש כלי להטוטנות בשלוש, כל להטוטני ישראל היו נפגשים ולומדים זה מזה משתי קלטות וידאו ומספר לימוד אחד. אז זה לא היה מסובך להיפגש כולם.

כנס הלהטוטנים הישראלי הראשון נערך באילת בשנת 1989, מפגש של עשרים להטוטנים וחבריהם. משנה לשנה הכנס גדל והפך לאחד מכנסי הג'אגלינג הנחשבים והגדולים בעולם, עם כאלפיים איש שמגיעים מדי שנה, ועדיין עם המון רצון ללמד וללמוד, לפרגן, לשחק ולהשתטות יחד ולחוד, על הבמה, באולם האימונים ובבריכה, דור המייסדים לצד דור הנכדים.

קהילת הג'אגלינג בארץ היא מאוד משפחתית וחמה. חוץ מהכנס השנתי מתארגנים לאורך השנה עוד ועוד אירועים של הקהילה ולטובת הקהילה: מפגשים מקצועיים עם מורים מחו"ל, מפגשים פחות מקצועיים שפתוחים לקהל החובבים, ובשנים האחרונות גם מפגש קבוע של התמסרות באלות (קלאבים) שאליו צוות גלגל החיים הצטרף בשמחה רבה.

הג'אגלינג והקרקס בכלל נמצאים בארץ בצמיחה מטורפת: מתחמי קרקס, הופעות, סדנאות, שיעורים, בתי ספר, קרקסי נוער, הופעות רחוב ופסטיבלים. עולם שלם שכמעט ולא היה קיים בארץ בסוף שנות השמונים חי היום ובועט, יש אמנים ישראלים מצליחים בארץ ובעולם, וכמעט אין אדם בארץ שלא ראה מופע קרקס.

כותבים: עמית ג'רבי ונועם דוידוביץ

מוזמנים לעקוב אחרנו בפייסבוק

Facebook